מעצר ימים:
מעצר ימים הינו מעצר הננקט אך ורק בטרם הגשת כתב אישום כנגד חשוד בעבירה בת מעצר (כלומר עבירה שאינה מסוג חטא).
המדובר באחד ההליכים הפוגעניים והדורסניים ביותר באשר יש בו כדי לשלול את חירותו של החשוד עד ליסוד.
יתרה מכך, להבדיל ממעצר לאחר הגשת כתב אישום, טיבה ואיכותה של התשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה לצורך מעצרו של חשוד היא נמוכה ביותר (חשד סביר לביצוע העבירה).

כשאלו הם פני הדברים, עשוי להיווצר מצב חמור ביותר, ואף כך קורה בלא מעט מקרים, כי בסופו של דבר, לאחר פרק זמן לא קצר בו כלוא החשוד מאחורי סורג ובריח, מסתבר לפתע כי אין לאותו אדם (חשוד) ולא כלום ביחס לעבירה שאירעה, אם אירעה.
במילים אחרות, החשד לביצוע העבירה הופרך כלא היה ולמעשה מעצרו של אותו אדם מאחורי סורג ובריח היה לשווא, על לא עוול בכפו.
יתרה מזו, בשלב זה, גם כאן להבדיל משלב המעצר לאחר הגשת כתב אישום, יכולתו של החשוד להתגונן מפני ההליכים הננקטים נגדו היא מוגבלת ומצומצמת, וזו בלשון המעטה.
כלומר, החוק אינו מקנה לחשוד או לעורך דינו זכות לעיין בחומר חקירה שנאסף ואשר משמש היסוד והתימוכין לבקשת המשטרה להאריך המעצר.

היחידים הרשאים לעיין בחומר החקירה הוא אפוא השוטר הטוען בבקשה להארכת המעצר והשופט עצמו. במצב דברים זה, שעה שבית המשפט משמש הלכה למעשה עיניים לסנגור, יוצא שהכלי היעיל והחיוני ביותר שנותר להגנת החשוד הינו "החקירה הנגדית" של השוטר הטוען בבקשה, כאשר מטרתה של חקירה זו היא כמובן להחליש את טענות המשטרה בדבר ההצדקה בהמשך מעצרו של החשוד.

בנסיבות אלה, למותר יהיה לציין שישנה חשיבות רבה ביותר לכך כי אדם שנעצר יפנה באופן מיידי לעורך דין פלילי לצורך הגנתו וייצוגו באופן היעיל ביותר אל מול דרישות המשטרה.


סדרי הדין והפרוצדורה בהליך מעצר ימים:

אדם עשוי להיעצר לראשונה על פי אחת משתי דרכים: מעצר על ידי שוטר מכוח צו שיפוטי אשר ניתן קודם למעצר בהיעדר החשוד או לחילופין מעצר על ידי שוטר ללא צו שיפוטי.

מעצר מכוח צו שיפוטי -
עת מגישה המשטרה בקשה לבית המשפט למעצרו של חשוד בעבירה בת מעצר, שלא בנוכחותו, רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של אותו אדם אך ורק בהתקיימות כל התנאים שלהלן:

1. חשד סביר - על סמך ראיות שהוצגו בפניו, שוכנע בית המשפט כי קיים חשד סביר שהאדם עבר את העבירה בה נחשד.

2. עילת מעצר שוכנע בית המשפט כי מתקיימת לפחות אחת מעילות המעצר הבאות:

(א) שיבוש הליכי חקירה או משפט -  קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
(ב) מסוכנות - קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
(ג) פעולות חקירה המחייבות מעצר - בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר (לרוב מדובר בהכנסת מדובב לתא המעצר).

3. חלופת מעצרקבע בית המשפט, לאחר ששקל זאת, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר (בהתאם לעילות המעצר הנ"ל) בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

צו מעצר שנתן בית המשפט שלא בנוכחותו של החשוד, יכול ויבוצע על ידי שוטר (או בידי עובד ציבור שהוסמך לכך), תוך 180 ימים מיום מתן הצו (אלא אם הוארכה התקופה על ידי בית המשפט).
עת נעצר חשוד על פי צו שיפוטי שניתן שלא בנוכחותו, חובה להביאו בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות משעת מעצרו (אלא אם כן שוחרר עוד לפני כן בתחנת המשטרה).

במידה והובא החשוד להארכת מעצרו בתום 24 שעות כאמור, רשאי בית המשפט להורות על הארכת מעצרו לתקופה שלא תעלה על 15 ימים (בכל דיון) ובלבד שסך כל הימים בהם יוחזק החשוד במעצר ברצף אחד ביחס לאותה עבירה לא יעלו על 30 ימים (אלא באישור היועמ"ש).

ויודגש, בית המשפט לא יצווה על הארכת מעצרו של חשוד אלא אם התקיימו כלל התנאים המפורטים לעיל.

בתום תקופת המעצר (בין אם הוארכה על ידי שופט ובין אם בתום 24 השעות הראשונות משעת המעצר), יש לשחרר את החשוד ממעצרו, אלא אם הובא הלה להארכת מעצרו בבית המשפט כאמור לעיל, או לחילופין אם הוגשה "הצהרת תובע" או לחילופין אם הגישה היחידה התובעת כתב אישום בעניינו של החשוד בצירוף בקשה להורות על מעצרו של החשוד (שכעת כבר נאשם) עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מעצר ללא צו שיפוטי – עד כה דנו בסמכויות למעצרו של חשוד מכוח צו שיפוטי. שוטר מוסמך לעצור חשוד בלא צו שיפוטי אך ורק בהתקיים העילות הקבועות בחוק. ראשית, על השוטר לסבור כי אותו אדם עבר עבירה בת מעצר (לא מסוג חטא). שנית, בנוסף לתנאי הראשון, חייב להתקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים:

1. האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והשוטר סבור, בשל כך, שאותו חשוד עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
2. יש לשוטר יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה.
3. יש לשוטר יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת.
4. יש לשוטר יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
5. האדם חשוד שעבר אחד מאלה:

(א) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;
(ב) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);
(ג)  עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;
(ד) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;
(ה) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991;

6. האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית.

7. שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב.

מקום בו נעצר חשוד בלא צו שיפוטי, יחולו כל ההוראות המפורטות לעיל בעניין מעצר חשוד מכוח צו שיפוטי שניתן שלא בנוכחותו. קרי, הבאה בפני שופט לא יאוחר מ- 24 שעות משעת מעצרו וכולי.